בתולדותיו
–
- מעשה שכתוב בו כי על ידי ברכות בקול נעים זוכה לגן עדן. הרי שחשוב מאוד לברך בקול נעים.
- ר’ יהודה חסיד חיבר את שיר הכבוד “אנעים זמירות”.
- כמה פוסקים כתבו כי מי שאינו חש לדבריו, היו מקרים שנחלו מפלה וחוסר הצלחה.
צוואה
- האומר דרך שחוק, עזות, גיזום, ליצנות, או כעס לעשות כך וכך, צריך לעשות כן קודם מותו.
- ביום שהולך לדרך לא ימשח נעליו.
- אילן פירות אין לקצוץ.
- לא יכתוב אדם על ספר “שלי הוא”, אלא שמו בלבד.
- לא יגדל אדם בלורית.
צוואה נוסח אחר
- כשעובר דירה לא יעקור המזוזה, כי סכנה היא.
- לא ייפרד אדם מחברו מתוך בכי.
- הרוצה ליסע ממקום למקום או לעבור דירה, ימים א’ ג’ כ”ה בחודש אינם טובים.
ספר חסידים
- בכל פעם שמזכירים השם, יש לומר יתברך שמו.
- המוכיח יישר דרכיו, קודם שמוכיח חברו, שאם לא כן, לא יקבל ממנו.
- שורש החסידות, אף על פי שמלעיגים עליו מחזיק בתומתו ומעשיו.
- כשיכנס אדם בתשובה, יתפלל להשם יתברך שיצילהו ממידת הדין, ולא יבא על ידו דבר תקלה.
- הדש בחסידותו ואין לו יצר לסור ממנה, ידריכנו השם יתברך בדרך הישרה.
- לפי שהחסידות קשה בתחילתה, יתחיל מבחרותו.
- כל עניין החסידות יעשה בסתר, ולא יתגאה, ויחשוב כמה התגאו והלכו לעולמם.
- עיקר חוזק החסידות, שאף אם כולם לא עושים כן, הוא בשלו, כראיית נשים, שמחזיק בעמדתו שלא לראות.
- שורש החסידות, לעשות לפנים משורת הדין בכל דבר.
- שורש החסידות, כשמתאווה לדבר הנאה, עוזבו מיראת ה’, ופן לא יהיה תמים באהבת הבורא, והגדר הגדול לכך, עזיבת המאכלות, כי ריבויָם מביא להרהורים רעים.
- עיקר היראה היא בעת הניסיון, כשרוצה השם יתברך להטיב לאדם, השטן מקטרג ומציע לנסותו.
- שורש אהבת ה’, שמחה ולב טוב באהבתו יתברך, ועזיבת שאר האהבות, וכל הרהוריו הם לעשות רצונו יתברך, ולזכות הרבים, ולקדש השם, ולמסור עצמו בעבור אהבתו יתברך.
- שורש ענוה, מקום שבו גדולה וכבוד, ירחיק עצמו משם, ודבר חכמה שחידש, יאמר בשם חברו, ויקדים שם חברו לשמו בכל דבר.
- במקום שדוחקים בו שיעבור להיכנס לפניהם, אף שנראה בכך גאוותן, יעשה, והם יענשו שגרמו לו להתבזות.
- אם רוצה לשבח עצמו לתלמידיו וחבריו שילמדו מדרכיו, מותר.
- אל יעמוד במקום שמשבחין אותו, כי אי אפשר שלא יהנה בזה.
- ירא שמים לאמיתו שבהיותו ער לא מהרהר רע, גם בחלומו לא יבא לו הרהור רע.
- שורש התורה, להעמיק ללמוד מעשה בכל מקום, וזוהי תורה לשמה.
- שורש התפלה, שמחת הלב בהשם יתברך.
- המתפלל ויכול לכוין, אף אם נפל ספר קודש לידו ארצה, לא יפסיק להרימו, ואם קשה לו לכוין כך, ירים.
- יזהר מלהרהר בדבר טמא או מאוס בשעת תפלתו.
- מתכבד בקלון חברו, הוא כל מי שעושה דבר על מנת להראות כי מכובד הוא, וחברו אינו יכול לעשותו, ומראה בכך שחברו הוא בזוי.
- מדרכי התשובה, לצעוק תמיד בבכי ותחנונים להשם יתברך, וצדקה כפי כוחו.
- גלות מכפרת עוון, כי גורמת להיות עניו ושפל רוח.
- מה שאמרו חז”ל כי חצוף הוא זה המפרש ומגלה חטאיו, מדובר במפרסם לרבים, אך לצדיק וצנוע שיורה לו דרך תשובה, מותר.
- כל עבירה שתזדמן, יחשוב, הלא אף אמסור נפשי למות על קידוש השם ולא אמיר דתי, קל וחומר עבירה קלה כזו.
- מותר להרהר בדברי תורה אף בבית המרחץ וכד’, כדי להעביר הרהור אשה אם אי אפשר בלאו הכי.
- לא ימסר יצרו של אדם בידו, אלא בתשובה והרחקה מבשר תאוה.
- אדם האוהב צדקות, גמילות חסדים, תוכחות, מכניס אורחים, ומתפלל בכוונה, אף אם גר בחו”ל, אינו רואה דין חיבוט הקבר ולא דין גיהנם.
- לעולם ירבה אדם בשתיקה, ואל ידבר כלל אלא בדברי חכמה או בדברים הנצרכים לגופו, וגם זה רק ההכרח.
- משפט האדם לחשוב בבוראו תמיד, ולהשוותו כנגד פניו.
- ברוב השתיקה יהא המורא, ולא במהרה חוטא.
- המעיין בספרי חכמה וחסידות, יתכוין לעשות ולקיים כפי יכלתו, ולא בכדי לדעת ספר גרידא.
- כשמדברים דברי תורה לא עת לחשות.
- אם נעשה בפניו דבר מיאוס, ימחל מיד שלא יענש חבירו, ואם ראה דבר מיאוס, יכסנו מיד שלא יכשל העושהו.
- בזמן הברכה יכוין לברך לבוראו שנתן לו הפירות וכד’ או המצוות.
- העושה מצוות להתפאר יצא שכרו בכבוד שמקבל, והעושה בסתר זוכה ליותר שכר וענייניו לבסוף מתגלים ומתעלה.
- הדובר אמת תמיד, אף בלבבו, גוזר והשם יתברך מקיים.
- כל מקום שנוכל למעט בשאילת שלום רשע יש למעט.
- המסגף עצמו ומתבטל ממלאכה, חוטא, שמא יצטרך לבריות, אך אם יצרו מתגבר עליו מותר.
- הנבזה בעיני בני אדם שלא מחמת מעשים רעים, עתיד שיתעלה.
- לא ידחה אף מצוה, שמא ימות.
- טוב לפרנס אחד ויספיק לו מאשר כמה ולא יספיק להם, ואם אחרים נותנים להם, יתן להם גם כן.
- אל ישבח אומן בפני בעל אותה אומנות, ואף סופר (חכם) בפני חבירו, אלא אם כן השומע הוא ירא שמים.
- צריך להזהר מלישב ליד רשע או מי שלא ילמדך תורה, שאוי לרשע ולשכנו, וכן מפני שיחשדו בך.
- לבדוק אדם אם להתחבר אליו, שאל על רעהו מיהו.
- אם חושש שיתחרט, יאמר קודם לא, שאם יאמר כן, מגונה לומר אחר כך לא.
- אל תרבה לדבר מבלי זכור הצור.
- אל תהנה בכבוד שמכבדין אותך, כי כפי הכבוד והנאה בעולם הזה, מנכין מהעולם הבא.
- אף לאוהב צריך להשמר מלגלות סוד, אלא אם כן בחנתו הרבה פעמים להיותו אוהב נאמן.
- אחר שקם לכבוד הראוי לקימה מפניו, ישב, בכדי שיהיה ניכר שלכבודו קם.
- כפה אדם יצרו ונשמר מעבירה שלוש פעמים, מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא שומרו.
- הרואה ספרים המונחים בביזיון ולא טיפל בהם, נענש בעולם הבא.
- אהב את ה”שמא” ושנא את ה”מה בכך”. כ”ה בד”א זוטא פ”א.
- מצוה שאין לה דורש, דרוש אותה אתה, שאם לא כן, היא מקטרגת על שעזבוה.
- המושיט ספר לחברו, יושיט בימין.
- המרננים על צדיק שנכשל בעוון, אמור להם כי בעוון הדור נתפש.
- גוזל ואינו נראה זה הנותן עין הרע בחברו וברכושו.
- לא יפטפט עם העוסק ומושכר לאיזה מלאכה, וכל שכן מלאכת שמים, כי מבטלו ממלאכתו.
- מי שקולו ערב, מצוה להיות שליח ציבור.
- פעמים שמקבל השם יתברך תפילת אדם בעבור תוקף תחנונים ודמעות, אף בלי מעשים טובים.
- דבר שהוא שבח לבוראו (מילי דשמיא), שאדם שופך נפשו עליו, הקדוש ברוך הוא שומעו אף בלי מעשים טובים.
- כששואלים ממנו עצה, לא ישתוק במקום שיש לחוש שישאל לאחר ויתנהו עצה רעה.
- במילי דשמיא (ענייני רוחניות) אל יקח עצה מאשתו כשעינה צרה, ובמילי דעלמא (ענייני גשמיות) יקח.
- לא יאמר אדם דבר לחברו כשהוא מתגאה והלה מתבייש (כגון ביקש ממני איש פלוני בת לבנו).