רק התורה יכולה להוציא את

רק התורה יכולה להוציא את האדם מהבוץ הנפשי שטובע בו. ומדובר כמובן בשיעורים קבועים, ולא פעם כן ופעם לא. התורה היא רפואה לכל מחלות הנפש.

היא זו שבאמת יכולה לגמול את האדם מהתמכרויות שונות כי היא סם החיים וכשנכנס סם החיים יוצא סם המוות וכשאין סם תחליפי לא יצא סם המוות מהאדם.

וגם סקרים הוכיחו שאין דרך גמילה מסמים ושתיה והימורים וכד’ כמו החזרה בתשובה!

יצר הרע מתנהג כך, מוליך את האדם בדרכי החטא ואז כשחוטא הוא עוזב את האדם.

האדם מתחנן שיחזור ויהיה איתו בשעת צרתו אבל הוא צוחק, בורח למעלה לה’ ואומר לו “תראה! הוא חטא, תעניש אותו”, ואז יורד הוא בעצמו ונוטל נשמה… עם בוגד ונוכל כזה לא כדאי שיהיה לנו עסק!

ה’ נושא אותנו על כנפי נשרים, הוא אוחז במקל וגם אנחנו צריכים לאחוז באותו מקל וממריאים יחד.

הוא יתברך מחזיק חזק את המקל ולעולם לא עוזב את המקל, כך שמי שמחזיק במקל תמיד, לא יפול לעולם, אך מי שירפה – יפול והוא האשם…

ה’ לעולם לא עוזב אותנו, אנחנו עוזבים אותו ואנחנו אשמים.

ה’ לא עזב אותנו בתקופת השואה, אנחנו עזבנו אותו, הוא לא הביא עלינו את אותה צרה, אלא אנחנו יצאנו מתחת חסותו ואיבדנו בכך את שמירתו.

ואז קרה הדבר הטבעי ביותר שיכול היה לקרות, שהזאבים יתנו שיניהם בכבשה שעזבה את הרועה!

להחזיק חזק במקל, זה להתמיד בשיעורי תורה. רבינו אומר שהתורה היא בבחינת מקל, כי הוא נראה כמו אות “וו” והתורה (לוחות הברית) גם היתה ו’ על ו’ טפחים. מי שנאחז בה ניצל. עץ חיים היא למחזיקים בה.

וכך גם התורה היא הפתרון לשיגעון ולחולי נפש, כפי שמכים את המשוגע במקל כדי שיצא משגעונו כמו שכתב רבינו.

כמו כן המקל הוא רמז לאבות הקדושים (סופי תיבות אברה’ם יצח’ק וישרא’ל הוא מקל) ומי שנאחז בדרכיהם חזק, נשאר קרוב לה’, בחסד של אברהם, יראה של יצחק, ותורה של יעקב.

הרשלנות בהתמדת התורה היא מאוד הרסנית. התורה מתנקמת באדם שמתרשל בלימודה.