צריך להחזיק חזק בה’ ולא להרפות!

צריך להחזיק חזק בה’ ולא להרפות!

מבטלים תלמוד תורה בשביל מצוה שלא יכולה להעשות על ידי אחרים או שהיא מצוה שבגופו. אם ימשיך ללמוד, התורה הזו לא שווה כלום וגם עונש יקבל עליה.

לימוד תורה שלא בא עם מעשים טובים לא שווה, וגם ייענש עליו משום שיבואו אליו בטענה “מדוע לא קיימת מה שלמדת”.

אולי הוא שווה רק קרש קפיצה ללימוד עם מעשים טובים, או שווה בכך שהוא עדיף מכלום או מדברים רעים, ועל כך אמרו חז”ל “מתוך שלא לשמה יבוא לשמה”.

ויחד עם זאת ברור כי בעצם העניין של לימוד, אין זה לימוד.

פעמים רבות רואים את הדרך בה גדולי החסידות דורשים פסוקים, וניתן להבחין שאין שום קשר בין פשט הפסוק והקשרו לבין הלקח.

וזאת משום שמגמת הלימוד של חסידים היא אהבת ה’ ועשיית רצונו, ולכן הם מפיקים מכל דבר מסקנות מוסריות בעבודת ה’ ובמידות.

אנחנו שכירים של הקדוש ברוך הוא, כל מעשינו הם בשבילו, איך יתכן שאנחנו מסרבים לעשות מצוה ומעשה טוב כשהוא מזדמן, כשה’ מזמן לנו?!

הזמן שלנו, הכסף שלנו – הכל של ה’! איך יתכן שאני מרגיש שאני עושה טובה בזה שקיימתי מצוה, שנתתי מזמני, שנתתי צדקה? הזמן והכסף והמאמץ האלו הם של ה’. “כי ממך הכל ומידך נתַנו לך”.