פרק האיש מתקדש

פרק האיש מתקדש

 

יומו של היהודי מתחיל כידוע מן הלילה שלפניו, וכמו שנאמר (בראשית א) “ויהי ערב ויהי בוקר”, קודם ערב ורק לאחר מכן בוקר (ברכות ב.). לכן ראינו בס”ד להתחיל בסדר הנהגת הלילה, ויהי רצון ויהא השם יתברך בעזרנו לחזק לבבות לרחוק ולקרוב.

שינה

אשרי איש ירא את ה’, יכלכל דבריו במשפט, וישתדל אם יכול כי תהיינה שעות שנתו בחצי הראשון של הלילה, בכדי שבחצי השני יעמוד בבית ה’ בלילות, בתורה, תפילה והשתפכות הנפש (שו”ע או”ח סי’ א ואחרונים).

 

ולכן יכוין שעון מעורר או ימנה אדם שיעירהו מעט קודם חצות, ולא יסמוך על עצמו כי “אונס שינה איכא” (ברכות ד: – שעלול להרדם הלאה באונס), אך בעיקר יסמוך על השם יתברך, ויתפלל שיוכל לקום בזמן, וכבר נמצאת נוסחא לתפלה זו בספר “בית תפלה” למוהר”א פאפו זצ”ל. ע”ש.

 

והנה כמה שעות יישן, הרמב”ם (פ”ד מהל’ דעות) כתב – לכל היותר שמונה, וה”בן איש חי” (וישלח א) כתב כי גם על פי הרופאים – לכל הפחות שש, והוסיף לאמור, כי לפיכך ישתדל היהודי שלא יישן יותר משש שעות, כי אף שמחויב בבריאות גופו, הרי מחויב גם ובעיקר בבריאות נפשו, על ידי עסק התורה, תפילה וכו’.

וכתב עוד, כי אף אם יפחית משש שעות, כיוון שמוסיף הוא בבריאות נפשו, יכול הוא להיות בטוח כי לא יגיע אליו נזק וחסרון מצד בריאות גופו (ואין הכוונה שלא יהיה עייף, כי ודאי שאם גופו דורש יותר שעות שינה – יהיה עייף, אלא אם כן התרגל, אלא שנזק למוחו וכד’, זה לא יגיע אליו).

 

וכבר כתב ה”מגן אברהם” (סי’ רלח) כי הכל לפי מה שהוא אדם, ואם נצרך ליותר שעות שינה, כן יעשה, וכל אדם יודע בעצמו כמה מספיק לו, וכן יישן, והנותר – באש ישרוף, אש תורה ותפלה.

 

ובמשך הזמן יוכל להפחית משעות שנתו, וכן מומלץ, כי מובא (“ספר המידות” שינה א) כי האדם המקודש יותר – רחוק מן השינה יותר. וממילא, בהיותו הולך וגדֵל בעבודת השם יתברך ומתקדש יותר, אף לא יצטרך אלא לִמְעט שעות שינה.

 

ובעלותו על יצועו יצייר שם הוי”ה ברוך הוא לנגד עיניו, וזוהי סגולה להנצל מקרי (כמובא ב”צפורן שמיר” סי’ ח אות קכא).

 

ויחשוב בדברי תורה שלמד באותו יום, או בפסוקים הזכורים לו (כמש”כ ב”צפורן שמיר” שם אות קיז), וגם זו סגולה להנצל מקרי וכמובא בספר “טהרת הקודש” על פי הגמרא (ברכות יד:) “כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן – אין מבשרין אותו בשורות רעות” – דהיינו קרי.

 

ומובא בספרים, כי בצורה בה ישן האדם – בה יקום, אם בבטלנות – כן יקום, ואם באהבת ה’ – כן יקום. ויש לפרש בכך בס”ד מקרא שכתוב “אם זכרתיך על יצועָי באשמורות אהגה בך” (תהלים סג), אם כשישן העלה בלבו זכר קדשו יתברך, אזי יוכל להגות ולחשוב עליו באשמורת, והיא סגולה באמת להתעורר באשמורת.

 

ולפני שיעלה על יצועו יבֹא חשבון, לחשוב אם אוון פעל באותו יום ומה עליו לתקן ולשפר, הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו (ר’ “מורה באצבע” סי’ ח אות רמג), ויקבל על עצמו כי מעתה ואילך ישוב אל השם יתברך בכל לבבו, ואז יישן וערְבה שנתו, צינה וסוחרה אמיתו.