פעם אנשים היו מנצלים כל דקה

 

פעם אנשים היו מנצלים כל דקה פנויה ללימוד תורה, היתה להם מסירות נפש על התורה.

רבינו אומר שכיום נפל מאוד לימוד התורה. ואם זה בדורו של רבינו לפני מאתיים שנה, איפה עומד היום לימוד התורה.

צריך להסתובב תמיד עם ספר קטן בכיס. רבינו אמר שכדאי שיהיה זה ספר המידות, רבינו אמר עליו “הספר הזה עשה אותי יהודי”.

עדיף מעט לימוד תורה בטהרת המחשבה ובטהרת המעשים מלימוד תורה מרובה שאיננו לשם שמים ואיננו בטהרה.

בספר חסידים מובא כי “טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים” נאמר על אנשים שלומדים הרבה תורה שלא לשמה, שעדיף מהם היחיד שלומד מעט ולשם שמים.

ושוב אנו נפגשים בכלל: האיכות ביהדות עדיפה מכמות.

אנשים יכולים לשבת וללמוד כל החיים בלי לחשוב פעם אחת לשם מה הם לומדים? מהי המטרה? מה עדיף ללמוד, מה שמביא למעשה, או מה שמביא לגאוה?

נפסק להלכה שבעל הבית שיש לו רק 3-4 שעות (!) ללמוד ילמד הלכה. יש אנשים שיש להם רק שעה ללמוד ולפעמים פחות, ולומדים גמרא.

במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, הם יושבים בחושך ולא מבחינים בין עיקר לטפל, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדוֹ.

הקפיצה ללימודי גמרא או קבלה אצל בעלי תשובה נובעת מגאוה, ועוד סיבה היא שהלימודים האלו לא מחייבים כמו לימודי הלכה.

נחמד ונעים לשמוע איזה חידוש וידיעה בזוהר או מהלך מחודד בגמרא, אבל זה לא מחייב, וזה הרבה יותר קל מללמוד הלכה שצריך לקיים אותה ולשנות בעקביות את כל המעשים.

האדם מתחיל וה’ גומר. אדם צריך להתחיל פעולה וה’ יסיים את הפעולה, אבל את ההשתדלות הראשונה האדם צריך לעשות.

בתיה בת פרעה ששלחה את ידה לקחת את התיבה, לא ידעה כיצד תוכל לעשות זאת, אבל אמרה אני את שלי אעשה ולה’ הישועה, ה’ עזר והאריך את אמתה (ידה) והיא הגיעה.