פנינים יקרות מספר חסידים

  • אם הביא אדם את עצמו לידי חשד, ימחל לכל החושדים, כי הוא גרם.
  • בברית עולם. מה שכתוב בספר חסידים שאביו שמחל על כבודו מחול בדיני אדם ולא בדיני שמים, זהו בדברים קשים אך דברים קלים מחול גם בשמים.
  • מצוה שיש בה כפיית היצר, שווה יותר ממאה בלי כפייתו.
  • יתחנן אדם על זרעו (ורווק על עצמו) לזיווג שיש בו שלושה דברים, יראת שמים, תורה, וגמילות חסדים.

 

  • כשלחלוחית שכבת זרע עליו, לא יתכן להזכיר שום דבר שבקדושה.
  • כשתאמר דברי בקשות, אמור בלשון תחנונים.
  • יתפלל בניגון הנעים לו, שיביאנו לאהבה ושמחה.
  • לימוד היראה גדול מן הכל.
  • חיכוך לזמן קצר הבא בגופו של אדם, האבר שבא עליו, רומז לעתיד שקשור באותו אבר.
  • המנצח חברו בעולם הזה, נמסר בידי המנוצח לעתיד לבוא.

 

  • חטא פעם אחת, נפרעים ממנו ד’ דורות, פעם שניה, ח’ דורות.
  • בברית עולם. מה שכתוב עבירה מכבה מצוה, זהו לפי שעה ולא לחלוטין.
  • על שכבת זרע לבטלה בעבירה, ישב במי קרח ולא יטייל, שמביא הדבר להרהורי נשים.
  • לא מועילים המעשים בשביל המת אלא אם כן ציוה לעשותם בחייו.

 

  • החוטא ימנע רחיצות, חוץ מרחיצת מצוה.
  • נעיצת גודלי הרגלים בארץ וסמיכה עליהם, מבטלת הרהורי נשים.
  • טיול בחוץ (בלי חשש פריצות כמובן) ודיבור עם אנשים, מבטלים הרהורי נשים.
  • אם באה לו מצוה שלא בכוונה, ישמח, ויברך להשם יתברך שזימנה לו.
  • ג’ פנים אסור לראות, פני עבודה זרה, פני אשה, פני רשע, ומשום פקוח נפש מותר, ולא להנאתו.
  • אסור לראות שום אדם אם יתבייש ממך כשתראנו.
  • אל יקבל אדם בביתו נשים, פן יהרהר אחריהן.
  • אל ישב אדם במקום שאוכלים, כשיש להם בושת בכך.
  • העניו נודע בשעת כעסו.

 

  • יש שחי רק משום שאחרים נהנים ממנו.
  • אם יש לו תלמיד רע, יגרשו לתקנת האחרים, ובזה לא שייך ימין מקרבת.
  • הממיר דתו מכנין לו שם, כגון אברהם שמו, יקראוהו אֶפְרַם.
  • ימנע אדם משאלות חלום, כגון איזה אישה יקח, ואין טוב אלא להתפלל להשם יתברך.
  • לעולם לא יעשו ערלים רעה לישראל, אלא אם כן עשו ישראל תחילה רעה בינם לבין עצמם.

 

  • אם ראית תלמיד חכם שהאריך ימים, דע שהוסיף דקדוקים שלא מפורשים בתורה, יותר מחברו.
  • חסידים לוקים על שלא מבקשים על אחרים שלא ילקו, או מפני שמתחברים לרשעים או דרים עמהם.
  • אין צועקים ליד גוסס בשעת יציאת הנשמה, שלא תחזור הנשמה ויסבול יותר יסורים.
  • הרואה חלום או רוח או מזיק, לא יוציא דבר מפיו עד שיגע באש, ולא יספר לאף אדם, ובזה לא ינזק.
  • אדם שמתו בנו או בתו ר”ל, לא ינשקם במותם, כי מקצר ימי בניו הנשארים.
  • הלוקח אישה, יבדוק באמה, כי רוב בנות אחר האם, שאם מפלת נפלים כך תהיה ביתה ח”ו.
  • צריך טבילה למתפלל.
  • לא יאמר בתפילתו שקר על עצמו, כגון “תשים דמעותינו בנאדך”, והוא לא בכה.

 

  • ישבח להקדוש ברוך הוא בדבר האמיתי, ולא בשאינו מצוי, כגון “ה’ עושה משמים ארץ” וכד’.
  • האומר ברכות בלחש, גוזל המצוות, עניית אמן.
  • מסכת שלא כל כך נלמדת, למד אותה אתה, כגון מועד קטן, וכמו כן בפרק, כגון מי שמתו, והתפלל שלא תנזק, ולמד בחשאי, ואל תדקדק בלימוד.
  • מצוה לרנן שבחות בשבת.

 

  • מי שספר תורה בידו (א”ה. וה”ה שאר ספרים), לא יראה כעסו להכות בספר.
  • בדפים חלקים שבסוף הספר, לא יכתוב דבר שאינו לצורך, כגון סיימתי בתאריך פלוני.
  • המעתיק מן הספר יוציא בפיו, והשדים מברכים אותו, ויזכור הנכתב.
  • אל תלמֵד שניים המתנצחים זה עם זה.
  • לראות אם חפץ השם יתברך בלימודו, יראה אם אין לו טרדות המזדמנות, ובכך יכול להגדיל תורה.

 

  • אדם שתחפוץ לדעתו, ראה במה דיבורו תדיר.
  • כסיל המקנטר בדברי תורה, לא יענה לו.
  • דברי אגדה תמוהים אין אומרים לא לעמי הארץ ולא לקטנים.
  • שאל לרבו ולא ידע להשיבו, לא ישאל חכם אחר בפניו.
  • לא תסיג גבול וכו’, לא יאמר ניגון של תורה בנביאים וכתובים, או להפך.

 

  • בתחילה ילמד את הילד שהבורא בשמים, וכשיגדל מעט, ילמדוֹ שיש גן עדן וגיהנם.
  • שאינו יודע להשיב בכל מקום שישאלוהו, אינו ראוי לשבת בסנהדרין וראש ישיבה.
  • העוסק בתורה תדיר, שולח הקדוש ברוך הוא מלאכיו לתת לו צרכיו.
  • אל ישאל את האורח דברי תורה אלא אם כן יודע בו שיודע לענות, בכדי שלא יתבייש.
  • עומק התורה לא ילמד לאשה, אך פסקי הלכות מלמד.

 

  • טוב מעט שבחים לאט, מהרבה שבחים וימהר.
  • הנשאר אצל מארחו בלא הכרח ואינו חושש על הוצאותיו, עתיד ליתן על כך את הדין.
  • האוכל אצל צר עין שבוש לגרשו, זהו גזל גמור בדין שמים.
  • אם יש איזה תועלת שידעו שהוא תלמיד חכם, לא יאמר מי הוא, אלא ידבר דברי תורה ויבינו.
  • אם אביו ואמו מצטערים בתעניותיו, לא יתענה.
  • אם אין הבן מסתדר עם אביו או עם רבו, וכן אם הם לא מסתדרים איתו, וניסו ולא הצליחו, מוטב שיפרדו.
  • יש שלא עזבוהו משמים לחטוא, מפני שעתיד לגלות טעמי תורה, ויש משום שעתיד לזכות הרבים.
  • בברית עולם. המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, והיינו דוקא שוגג, אך מזיד יתכן, משום שעדיין בחירי הוא.

 

  • אורך ימים האמור בתורה ובכיבוד אב ואם, הוא לעולם הבא.
  • שני צדיקים או חכמים שבאו לעיר ומכבדים אחד מהם, יכבד הוא לשני, שלא יקנא.
  • וכן תלמיד חכם שבא לעיר, רב העיר יכבדו.
  • אדם ירא שמים שלומדים ממנו אנשים, אף שלא דיבר עמהם, נקרא מזכה הרבים.
  • עושה לשמה, נחשב יותר מאלף שלא לשמה.

 

  • יש עניין שלא יכתוב המחבר שמו בספרו, כדי שלא יהנה מן הכבוד, ויפגום שכרו לעתיד לבוא.
  • ברית עולם שם. שמוכח מכאן שאין צריך לומר שם האומר, בכדי שתהיינה שפתותיו דובבות.
  • לא ילך לבית הכנסת עד שישפשף בשר שבו שכבת זרע.
  • הזיווגים הם מאת הבורא יתברך, לפי דעתו של אדם.
  • הקדוש ברוך הוא מסדר זיווגים, ואין צורך להשתדלות בכך.
  • פעמים שאין הצדיק מקבל רצונו, כי אין השם יתברך רוצה שתהיה שמחתו שלמה בעולם הזה.
  • כל מצוה המביאה לידי עבירה, כגון ללכת אל בית חתנים ושם פריצות, לא ילך.
  • הצדיקים שוקלים בויתרון, ונותנים משלהם.
  • הפותר חלום ליהודי שיחטא, כאילו החטיאו.
  • חלום הבא באחרונה, מתקיים בתחילה, והראשון, מאוחר יותר.

 

  • הרואה רע על חבירו בחלום, יתענה הוא, שהרי לא הראו לחברו כי נזוף הוא, אלא לו הראו, ואם לא יתענה, יאמר לחברו שיתענה.
  • הנוטה למות, ידברו עמו דברי תורה, שתצא נפשו מתוך דברי תורה.
  • יש הנאה למתים כשהולכים על קבריהם ומבקשים טובה על נשמתם, וגם הם יתפללו עליו (על החי).

 

  • גם לנשמות יש ספרים ערוכים על השלחן, כמו שהיו רגילין ללמוד בחייהם.
  • יש מקומות שאין קורין לוולד על שם החי, אלא אחר שמת.
  • כל דבר שאירע שלוש פעמים, אף על פי שאין ניחוש, יש סימן.
  • לא יאמר לחברו תלך ותמיר, כי מסוכן שיתקיים וימיר ח”ו.
  • במקום אחד היו רגילים לקלל אשה את חברתה ואיש את בר מחלוקתו, ונשתמדו בניהם ר”ל.
  • יש להתפלל שלא יענש חבירו על ידו.
  • שם בברית עולם. שאף על פי שאסור לפתוח פה לשטן ולומר חייב אני לשמים וכד’, אם מוכח שכוונתו להזכיר רחמי שמים מותר.
  • יזהר מלגנות בהכללה, כי שמא יש צדיק ביניהם.

 

  • פעמים שאשה לא נפקדת, כי גלוי וידוע לפניו יתברך שיהיו בניה רשעים.
  • אם אמר לו החכם והחסיד לא לעשות ועשה, אף שנתכוין לטובה יענש, כמו בחטא המעפילים.
  • אין לו לאדם לעשות דבר מיוחד לזכרו, שכל העושה זֵכר לא יהיה זֵכר.
  • מי שמשודכתו ומשפחתה הביעו דעתם שאין רוצים בו, יפנה מיד להצעה אחרת.

 

  • מי שעלולה אשתו לתובעו בפה, יקדים הוא לרצותה לתשמיש, שאם תקדים היא, לא יהיו בניו טובים.
  • אין לומר כיצד אוליד בנים והרי אין לי לפרנסם, כי זה ממחוסרי אמנה, אלא יבטח בהשם יתברך.
  • לא יחתום שמו בתואר כבוד, כגון הרב פלוני או בן הרב פלוני.
  • בכדי ללמד לאחרים, מותר לומר כך אני עושה, או כך אבי עושה, ואין בזה משום יוהרא.
  • היותר צדיק וחכם, יותר יסתפק אם יהיה בן העולם הבא.
  • “והיה ברכה”, יעסוק אדם שיברכוהו.
  • פעמים שמועיל לצדיק כשמייסר עצמו, ומותר לעשות כן אף אם מתבטל מדברי תורה.
  • אף ביסורים של אהבה, אם מתבטל על ידי כך מתורה ותפילה, יבקש שיסתלקו מאיתו.
  • עדיפה היא מצוה אחת כהלכתה, מאשר מצוות רבות שלא כהלכתן.
  • נגזר על האדם כמה ספרים יחבר.

 

  • מי שנתגלה לו חידוש בתורה ואינו כותבו, כאילו גוזל, שלא גילו לו כי אם על מנת שיכתוב.
  • פעמים שבאים יסורים על האדם, על שלא התפלל על בני אדם.
  • פעמים שבאים יסורים על האדם, על מנת שיפסיק מלהתפלל על דבר שלא יקבל.
  • לא יוציא אדם דבר מתוך פיו אלא אם כן יודע שרצון השם יתברך בו.

 

  • כשמסיר מלבו דברי תורה שבאו במחשבתו בשעת התפלה, תחת זה יזכור כמה וכמה אחרים.
  • יחשוב בהקדוש ברוך הוא בכל עת, מה לעשות וממה להמנע.
  • המקבל מחברו טובה, עלול ללקות בעוונותיו של הנותן.
  • יהא אדם רגיל להתפלל שלא יחטא ולא יחטאו אחרים ולא בניו, ושיכפר השם יתברך חטאיו.
  • מוטב לאדם להדחות מפני חברו, ולא חברו מפניו.
  • פעמים שאדם לא נענה בתפילתו, מפני שלא העלה על דעתו צערו של חברו.
  • צדיק שפירש דברי ספר מסוים, כשייפטר מן העולם, יצא בעל אותו ספר לקראתו, ויקבלו בסבר פנים יפות, וימליץ טוב בעדו, וכן להפך באם עסק לסתור דברי ספר חברו.
  • כשאביו ואמו דואגים לו, מצוה להודיע להם בדרך כלשהי ששלומו טוב.
  • הרב שאינו רוצה שישמשוהו, המשמשו חוטא.

 

  • אחד עשה שלא לשמה והעמיד תלמידים הרבה או כתב כמה ספרים, ואחר לא עלתה בידו כך, אך למד לשמה, זה עדיף.
  • לעולם הבא יהיו רק עושים מאהבה, מה שאין כן בגן עדן.
  • המתגאה ישים על לבו כי הלא לבסוף הכל נשכח, וכבר היו חכמים גדולים וכו’.

 

  • הטובות והכבוד שמגיעים לצדיקים בעולם הזה, אינו מנכה להם משכרם בעולם הבא.
  • התפילה על נפטר רשע אינה מועלת כלום, לכן אין צריך להתפלל עליו שיזכה עם צדיקים.
  • עשיית רצון השם יתברך עצמה מכפרת עוון.
  • יש הנענש במיתה ר”ל, על ששינה מנהג ראשונים.
  • יש לוקה על שמחה במפלת חברו, וכן על צער במפלת רשעים אכזרים.
  • כשתבוא שמחה או טובה לצדיק, מצוה לשמוח.
  • המתפלל טרם שעשה תשובה, אין תפלתו נשמעת.
  • גם אשה לא תשמע קול איש, ומכל שהאיש מוזהר האשה מוזהרת.
  • פת שחרית מבטלת דברים רעים ורוח רעה, ומוסיף חכמה.
  • בעל תשובה לא ילבש בגדי חמודות.
  • ביום שבו מוסף וגם איסור מלאכה, יכבדו בבגדים.
  • אין מגלים סוד לנשים.

 

  • אם כאשר ישתוק האדם, יעשו אנשים שלא כהוגן, יוכיחם אף אם יחשדוהו מדיבוריו.
  • סימן לכך שמלאכי השרת מסנגרים על האדם, כאשר הוא גם כן מלמד זכות על אחרים.
  • המדבר לשם גאוה, באותו דבר ייכשל (שיינטל ממנו וכד’).
  • מי שמום נמצא בחברו, לא יזכיר זאת בפניו בשום אופן ובשום הקשר.

 

  • פותח פה לשטן, הוא אפילו אם אומר על תנאי, כגון אם אעשה כך יקרה דבר רע.
  • המדבר לחברו, יכנה, כגון שיאמר בסיפור דבריו “ואמר לו ארור הוא” ולא “ארור אתה”.