מקוה

מקוה

אשרי מי שהולך למקוה מדי יום ביומו לפני תפילת שחרית, לטבול גופו ונשמתו ולטהרם לעבודת השם יתברך. ומוטב להשתדל בזה ביותר על אף מניעות שונות, כי הוא עניין גדול, רם ונישא, ומסייע מאוד בעבודת השם יתברך. ואם לא הספיק לפני התפילה, ילך לאחריה.

ויזהר בהיותו במקוה שלא לראות ערוַת חבירו ובשרו כלל, כי גם זה נקרא פגם עינים (“טהרת הקודש” מאמר מקוה ישראל פ”ו), ויזדרז לצאת ולא לשהות שם, מכמה טעמים.

ואף שכפי הדין אין חובה לאיש אף פעם לטבול במקוה, אף לא לקריו (שו”ע או”ח סי’ פח), ורק מצד המנהג טובלים בערב יום הכפורים (כמ”ש הרא”ש פ”ח דיומא סי’ כד ור’ טוש”ע או”ח סי’ תרו ס”ד), מכל מקום עניין גדול הוא, ותלויות בו הרבה מעלות בקודש (ור’ בשו”ת “מן השמים” סי’ ה, עד כמה חמור הדבר).

כי קדושה יתירה מביאה הטבילה כידוע מספרי יראים (ר’ בספר “טהרת הקודש” מאמר “מקוה ישראל”).

ועוד, שסגולה היא להתחכם יותר בלימוד התורה (כמ”ש בכה”ח למהר”ח פלאג’י סי’ ח אות לד). ויש לפרש זאת בס”ד, כי על ידי הטבילה מסתלקות ממנו הקליפות המקיפות אותו מחמת עוונותיו כידוע (וע”ס טה”ק הנ”ל).

וידוע כי עיקר המחשבות הזרות והקושיות בהלכה באות מחמת הקליפות. וממילא, בהסתלק הקליפות – תהא דעתו מזוככת יותר, וכפי זַכּוּתהּ כן יוקטן עניין הקושיות, ויבין טוב יותר כל דבר לאשורו על בוריו.

וכל זה, מלבד עניין כפרת העוונות, שהוא מסגולותיה של הטבילה (כידוע מס’ טה”ק הנ”ל שם פ”ד), וממילא נחוץ הוא העניין מאוד.

ובכל הנ”ל – אין דברינו אמורים לגבי בעל קרי, שמאוד מאוד ראוי שיטבול, הן מצד ההלכה, (דיש מחייבים זאת לצורך תפילה, וסוברים כי רק לתלמוד תורה פטרוהו חז”ל, ע’ רי”ף פ”ג דברכות הגה”מ פ”ד מתפלה), והן מצד תקון הפגם (ע’ “שיחות הר”ן” סי’ קמא, ו”צפורן שמיר” סי’ ז אות קד).

אלא דברינו מופנים כלפי אדם טהור, שאין עליו טומאה גשמית (קרי), שבכל זאת טומאה רוחנית (דעוונות וחטאים) בודאי יש עליו, “כי אדם אין צדיק בארץ” וכו’ (קהלת ז), ולפיכך ראוי מאוד מאוד להשתדל בטבילת המקוה.

ולכן מי שיוכל – אשריו אם יטבול בכל יום בבוקר לפני התפילה כנ”ל, כמנהג רבים וכן שלמים, חסידים ואנשי מעשה, וזהו חלק מקבלת עול מלכות שמים שלמה (כמובא בברכות טו. ע”ש), והזהיר בכך, הנה מה טוב חלקו ומה נעים גורלו.

אך על כל פנים ביום השישי, ערב שבת קודש, ישתדל כל אדם לטבול לכבוד שבת קודש, כי גם סוד יש בדבר, כידוע. וכן בשבת בבוקר למי שיכול (כמובן לאחר לימוד הדינים הנצרכים לטובל בשבת. וע’ “ספר חסידים” סי’ רסג).

וכוונת הטבילה באופן כללי ביותר, היא לשם תשובה ולשם טהרה, טהרה וכפרה – על העבר, ותשובה – על ההווה והעתיד, וכמעט שמעכבת כוונה זו את קבלת הקדוּשה הנ”ל (כמובא בס’ טה”ק שם פ”ח).

ועוד יכוין לשם ישועה, שבזכות הטבילה במקוה יושיעו השם יתברך מכל צרותיו, הן הגשמיוֹת והן הרוחניוֹת, וכאשר מובא: “המקוה מושיע מכל הצרות” (לקו”מ ח”א סי’ נו).

השם יתברך יזכנו לקדושה וטהרה אמתית ממֵימֵי הדעת העליונים, עד כי יבוא שילֹה לגאול שומרי אמונים. אמן.

תהלים

ראוי מאוד לכל יהודי לקרוא בכל יום כמה פרקי תהילים (ר’ “מורה באצבע” סי’ ג אות קיט), ויאמרם בהשתפכות הנפש ובכוונה.

והצדיק בבא סאלי – ר’ ישראל אבוחצירא זצ”ל, אומר היה, כי טוב לכל יהודי לסיים את ספר התהלים פעם אחת בחודש. ע”כ. ולפי זה, הנה מה טוב לקרוא לפי התאריך העברי החודשי, המופיע בספרי התהלים, ובכל ראש חודש להתחיל מחדש.

ובכל אשר יקרא יכוין על עצמו, וכגון שבְּמָקום שנאמר אויבים שונאים וכו’ – יכוין על היצר הרע והמזיקים הרוחניים, ובמקום שנאמר “חסיד אני” וכד’ – יכוין שהרי יש בו סוף סוף כמה נקודות טובות שמצידן נקרא חסיד (וע’ פסחים קיז. ולקו”מ ח”ב סי’ קכה).

ומובא (בלקו”מ ח”ב סי’ עג) כי קריאת תהלים מסוגלת לתשובה, ולכן יכוין על כך מאוד ב”יהי רצון” שקודם הקריאה, וכן בשעת הקריאה – שיזכה לתשובה שלימה.

וטוב לומר כמו כן מעט תפילות שונות מספרי תפילות, איזה שירצה, ומומלץ לומר מתוך ספר “לקוטי תפלות” להרה”ק הצדיק ר’ נתן מברסלב זיע”א, כי תפלותיו מעוררות ביותר, מלאות רגש ואמת כזו, עד שנֶאמַר עליהן כי הרבה כבר זכו לגן עדן על ידי תפילות אלה (“שיח שרפי קודש” ח”א סי’ שצז).

תפלת כל פה

הנה מה טוב, להשתדל בכל יום להתפלל שחרית כותיקין עם הנץ החמה, שהעושה כן שכרו מרובה מאד, ובאותו יום לא ינזק (ר’ ברכות ט: שו”ע או”ח סי’ נח). וגדולה מעלת תפלה זו מאד, עד כי מובא בשם הבעש”ט הקדוש, כי ההבדל בין תפלה כותיקין לַתפלות המאוחרות ממנה – כרחוק מזרח ממערב (ר’ בס’ “שיח שרפי קודש” ח”ה סי’ תעז).

וזאת מלבד אשר יש מחייבים זאת מן הדין לכתחילה (רמב”ם, מאירי, י”א בדעת הרי”ף, ה”ר יונה ועוד). ואשרי הזוכה להתמיד בזה, וישכם בבוקר ויכ’בוש את חו’מרו, הנה שכרו איתו.

ובכל תפילה יֵיַשב עצמו מעט לפניה, וכמו שאמרו חז”ל (ברכות לב:), למען דעת לפני מי הוא עומד, ויתגבר במחשבות טהורות על גדולת השם יתברך ועל פחיתות עצמו, ושמקבל על עצמו לכוין כראוי בתפילה, וכל זאת בכדי שיקל עליו לכוין בעת התפילה, וכמו כן יתפלל להשם יתברך שיעזרהו לכוין.

והנה סיוע נוסף לכך הוא לחשוב בכל משך זמן התפילה כי השם יתברך לנגדו, וצבא השמים מימינו ומשמאלו (אלה מַיְמינים וכו’) ומאזינים כולם לתפילתו, והוא עיקר גדול בתפלה, שיחשוב שמדבר ממש אל השם יתברך, והוא יתברך עומד ומקשיב לכל מילה היוצאת מפיו (ור’ לקו”מ ח”א סי’ סב, והגר”ח מבריסק אף סבר לאמור אליבא דהרמב”ם שהדבר מעכב בתפלה. בחידושיו פ”ד מהל’ תפלה).

וכן ישתדל להביט רק בסידור, כי דבר זה מועיל לכוונה, אלא שכבר כתבו האחרונים (ר’ “כף החיים” סי’ צה אות י), שהכל יעשה האדם כפי מִדתו, שאם מכוין יותר בעינים עצומות – כן יעשה, ואם בספר – כן יעשה.

וטוב שלפני כל תפילה יתן צדקה (ב”ב י. ואף לפני ערבית, כמו שכתבו מרנן הרב חיד”א בברכ”י או”ח סי’ רלה ויו”ד סי’ רמז, והגר”ח פלאג’י בכה”ח סי’ ב ודלא כמאן דפליג. וכן משמעות שו”ע יו”ד סי’ רמט סי”ד), וגם הצדקה מועילה לכוונה מצד הסגולה (ע’ לקו”מ ח”א סי’ ב אות ד, ור’ “לקוטי עצות” תפלה ה).

ובבוא מחשבות זרות, לא יחשוב עליהן לסלקן, כי תתגברנה, אלא ימשיך בכוונת תפלתו וממילא תסתלקנה, סרו מהר מן הדרך, כי אין שתי מחשבות משמשות יחד, וכשזה קם – זה נופל (ור’ לקו”מ ח”א סי’ רלג).

ומובא (“ספר חסידים” סי’ יח) כי שורש התפילה הוא שמחת הלב בהקדוש ברוך הוא, לכן יחזק לבו בשמחה גדולה בהשם יתברך, ויחשוב על כל מיני הטבות שהשם יתברך הטיב עמו, וימצא בעצמו נקודות טובות, שדבר זה יעזור לו לשמוח בהשם יתברך בעת התפלה ולכוין בה (וע’ ספר “שיחות הר”ן” סי’ עד, עה, עצות נוספות לכוונת התפילה ולעיל ע’ תפלה).

ומיד לאחר התפילה ילך מחיל אל חיל – לעסוק בתורה (ר’ ברכות סד.), אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לאביו שבשמים (שם ה:).

ולימוד זה, סגולה הוא לקבלת תפלתו, שנאמר (משלי כח) “מסיר אזנו משמוע תורה – גם תפלתו תועבה”. ולהפך – מרובה מידה טובה, העוסק בתורה תפלתו מקובלת, ונאמר (משלי ג) “עץ חיים תאוה באה”, על ידי התורה הנקראת עץ חיים – באות משאלות לבו של אדם (וע’ ברכות לב:). וכן יעשה בכל תפלותיו ערב ובקר וצהריים ובזכות זו יראה עזרו משמים.

ובכל רגע בו פנוי הוא מטרדות המחשבה הנצרכות, יקיים “אין רגע בלא פגע” (מליצה המובאת בשל”ה הקדוש), שפרשוהו מלשון תפילה (כמ”ש “ויפגע במקום” וכו’ ע’ ברכות כו:), שבכל רגע שרק אפשר, בכל הזמנים והמצבים – יתפלל להשם יתברך.

ולפני כל ברכה שמברך – יחשוב קודם בגדולת השם יתברך ולאחר מכן יברך, כמובא בשם הגר”י צדקא זצ”ל, שפירש בזה את הפסוק “ארומִמך אלקַי המלך (בתחילה, ואחר כך-) ואברכה שמך” (תהלים קמה).

ועניין זה מועיל לכוונה, מלבד שעוד טעמא רבא אית ביה – שיזכיר שם שמים במורא ובכובד ראש, כי חמור הוא עונשו של המֵקל בכך (ר’ כה”ח סי’ ה אות ה מעשה מזעזע בעניין זה).

והשם יתברך – מקור הברכות, ישמע קולנו, יחוס וירחם עלינו וימלא כל משאלותינו. אמן.