בתולדותיו

בתולדותיו

  • מעשה שכתוב בו כי על ידי ברכות בקול נעים זוכה לגן עדן. הרי שחשוב מאוד לברך בקול נעים.
  • ר’ יהודה חסיד חיבר את שיר הכבוד “אנעים זמירות”.
  • כמה פוסקים כתבו כי מי שאינו חש לדבריו, היו מקרים שנחלו מפלה וחוסר הצלחה.

 

צוואה

 

  • האומר דרך שחוק, עזות, גיזום, ליצנות, או כעס לעשות כך וכך, צריך לעשות כן קודם מותו.
  • ביום שהולך לדרך לא ימשח נעליו.
  • אילן פירות אין לקצוץ.
  • לא יכתוב אדם על ספר “שלי הוא”, אלא שמו בלבד.
  • לא יגדל אדם בלורית.

 

צוואה נוסח אחר

 

  • כשעובר דירה לא יעקור המזוזה, כי סכנה היא.
  • לא ייפרד אדם מחברו מתוך בכי.
  • הרוצה ליסע ממקום למקום או לעבור דירה, ימים א’ ג’ כ”ה בחודש אינם טובים.

 

ספר חסידים

 

  • בכל פעם שמזכירים השם, יש לומר יתברך שמו.
  • המוכיח יישר דרכיו, קודם שמוכיח חברו, שאם לא כן, לא יקבל ממנו.
  • שורש החסידות, אף על פי שמלעיגים עליו מחזיק בתומתו ומעשיו.
  • כשיכנס אדם בתשובה, יתפלל להשם יתברך שיצילהו ממידת הדין, ולא יבא על ידו דבר תקלה.

 

  • הדש בחסידותו ואין לו יצר לסור ממנה, ידריכנו השם יתברך בדרך הישרה.
  • לפי שהחסידות קשה בתחילתה, יתחיל מבחרותו.
  • כל עניין החסידות יעשה בסתר, ולא יתגאה, ויחשוב כמה התגאו והלכו לעולמם.
  • עיקר חוזק החסידות, שאף אם כולם לא עושים כן, הוא בשלו, כראיית נשים, שמחזיק בעמדתו שלא לראות.

 

  • שורש החסידות, לעשות לפנים משורת הדין בכל דבר.
  • שורש החסידות, כשמתאווה לדבר הנאה, עוזבו מיראת ה’, ופן לא יהיה תמים באהבת הבורא, והגדר הגדול לכך, עזיבת המאכלות, כי ריבויָם מביא להרהורים רעים.
  • עיקר היראה היא בעת הניסיון, כשרוצה השם יתברך להטיב לאדם, השטן מקטרג ומציע לנסותו.

 

  • שורש אהבת ה’, שמחה ולב טוב באהבתו יתברך, ועזיבת שאר האהבות, וכל הרהוריו הם לעשות רצונו יתברך, ולזכות הרבים, ולקדש השם, ולמסור עצמו בעבור אהבתו יתברך.
  • שורש ענוה, מקום שבו גדולה וכבוד, ירחיק עצמו משם, ודבר חכמה שחידש, יאמר בשם חברו, ויקדים שם חברו לשמו בכל דבר.

 

  • במקום שדוחקים בו שיעבור להיכנס לפניהם, אף שנראה בכך גאוותן, יעשה, והם יענשו שגרמו לו להתבזות.
  • אם רוצה לשבח עצמו לתלמידיו וחבריו שילמדו מדרכיו, מותר.
  • אל יעמוד במקום שמשבחין אותו, כי אי אפשר שלא יהנה בזה.

 

  • ירא שמים לאמיתו שבהיותו ער לא מהרהר רע, גם בחלומו לא יבא לו הרהור רע.
  • שורש התורה, להעמיק ללמוד מעשה בכל מקום, וזוהי תורה לשמה.
  • שורש התפלה, שמחת הלב בהשם יתברך.
  • המתפלל ויכול לכוין, אף אם נפל ספר קודש לידו ארצה, לא יפסיק להרימו, ואם קשה לו לכוין כך, ירים.
  • יזהר מלהרהר בדבר טמא או מאוס בשעת תפלתו.
  • מתכבד בקלון חברו, הוא כל מי שעושה דבר על מנת להראות כי מכובד הוא, וחברו אינו יכול לעשותו, ומראה בכך שחברו הוא בזוי.
  • מדרכי התשובה, לצעוק תמיד בבכי ותחנונים להשם יתברך, וצדקה כפי כוחו.
  • גלות מכפרת עוון, כי גורמת להיות עניו ושפל רוח.

 

  • מה שאמרו חז”ל כי חצוף הוא זה המפרש ומגלה חטאיו, מדובר במפרסם לרבים, אך לצדיק וצנוע שיורה לו דרך תשובה, מותר.
  • כל עבירה שתזדמן, יחשוב, הלא אף אמסור נפשי למות על קידוש השם ולא אמיר דתי, קל וחומר עבירה קלה כזו.
  • מותר להרהר בדברי תורה אף בבית המרחץ וכד’, כדי להעביר הרהור אשה אם אי אפשר בלאו הכי.

 

  • לא ימסר יצרו של אדם בידו, אלא בתשובה והרחקה מבשר תאוה.
  • אדם האוהב צדקות, גמילות חסדים, תוכחות, מכניס אורחים, ומתפלל בכוונה, אף אם גר בחו”ל, אינו רואה דין חיבוט הקבר ולא דין גיהנם.
  • לעולם ירבה אדם בשתיקה, ואל ידבר כלל אלא בדברי חכמה או בדברים הנצרכים לגופו, וגם זה רק ההכרח.
  • משפט האדם לחשוב בבוראו תמיד, ולהשוותו כנגד פניו.
  • ברוב השתיקה יהא המורא, ולא במהרה חוטא.
  • המעיין בספרי חכמה וחסידות, יתכוין לעשות ולקיים כפי יכלתו, ולא בכדי לדעת ספר גרידא.
  • כשמדברים דברי תורה לא עת לחשות.
  • אם נעשה בפניו דבר מיאוס, ימחל מיד שלא יענש חבירו, ואם ראה דבר מיאוס, יכסנו מיד שלא יכשל העושהו.
  • בזמן הברכה יכוין לברך לבוראו שנתן לו הפירות וכד’ או המצוות.

 

  • העושה מצוות להתפאר יצא שכרו בכבוד שמקבל, והעושה בסתר זוכה ליותר שכר וענייניו לבסוף מתגלים ומתעלה.
  • הדובר אמת תמיד, אף בלבבו, גוזר והשם יתברך מקיים.
  • כל מקום שנוכל למעט בשאילת שלום רשע יש למעט.
  • המסגף עצמו ומתבטל ממלאכה, חוטא, שמא יצטרך לבריות, אך אם יצרו מתגבר עליו מותר.

 

  • הנבזה בעיני בני אדם שלא מחמת מעשים רעים, עתיד שיתעלה.
  • לא ידחה אף מצוה, שמא ימות.
  • טוב לפרנס אחד ויספיק לו מאשר כמה ולא יספיק להם, ואם אחרים נותנים להם, יתן להם גם כן.
  • אל ישבח אומן בפני בעל אותה אומנות, ואף סופר (חכם) בפני חבירו, אלא אם כן השומע הוא ירא שמים.
  • צריך להזהר מלישב ליד רשע או מי שלא ילמדך תורה, שאוי לרשע ולשכנו, וכן מפני שיחשדו בך.
  • לבדוק אדם אם להתחבר אליו, שאל על רעהו מיהו.
  • אם חושש שיתחרט, יאמר קודם לא, שאם יאמר כן, מגונה לומר אחר כך לא.
  • אל תרבה לדבר מבלי זכור הצור.
  • אל תהנה בכבוד שמכבדין אותך, כי כפי הכבוד והנאה בעולם הזה, מנכין מהעולם הבא.

 

  • אף לאוהב צריך להשמר מלגלות סוד, אלא אם כן בחנתו הרבה פעמים להיותו אוהב נאמן.
  • אחר שקם לכבוד הראוי לקימה מפניו, ישב, בכדי שיהיה ניכר שלכבודו קם.
  • כפה אדם יצרו ונשמר מעבירה שלוש פעמים, מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא שומרו.
  • הרואה ספרים המונחים בביזיון ולא טיפל בהם, נענש בעולם הבא.

 

  • אהב את ה”שמא” ושנא את ה”מה בכך”. כ”ה בד”א זוטא פ”א.
  • מצוה שאין לה דורש, דרוש אותה אתה, שאם לא כן, היא מקטרגת על שעזבוה.
  • המושיט ספר לחברו, יושיט בימין.
  • המרננים על צדיק שנכשל בעוון, אמור להם כי בעוון הדור נתפש.
  • גוזל ואינו נראה זה הנותן עין הרע בחברו וברכושו.
  • לא יפטפט עם העוסק ומושכר לאיזה מלאכה, וכל שכן מלאכת שמים, כי מבטלו ממלאכתו.
  • מי שקולו ערב, מצוה להיות שליח ציבור.
  • פעמים שמקבל השם יתברך תפילת אדם בעבור תוקף תחנונים ודמעות, אף בלי מעשים טובים.
  • דבר שהוא שבח לבוראו (מילי דשמיא), שאדם שופך נפשו עליו, הקדוש ברוך הוא שומעו אף בלי מעשים טובים.

 

  • כששואלים ממנו עצה, לא ישתוק במקום שיש לחוש שישאל לאחר ויתנהו עצה רעה.
  • במילי דשמיא (ענייני רוחניות) אל יקח עצה מאשתו כשעינה צרה, ובמילי דעלמא (ענייני גשמיות) יקח.
  • לא יאמר אדם דבר לחברו כשהוא מתגאה והלה מתבייש (כגון ביקש ממני איש פלוני בת לבנו).