אם יש אדם המרבה לדבר

  • אם יש אדם המרבה לדבר ויטרידך בדבריו ותתבטל בכך מדברי תורה, אל יהיה לך עסק עמו.
  • לדְבר חסד ילך אדם, ואל יחוש לביטול תורה, כי יוכל להרהר בדרך.

 

  • לא יעסוק בצרכי ציבור אלא אם כן אין אחרים במקומו.
  • ידאג אדם לבריאות גופו, אף שעל ידי כך מתבטל מעט מלימודו.
  • מסכתות הנוהגות יותר למעשה, ויוכל ללמד לאחרים להלכה, קודמות לאחרות.
  • השר תשבחות להשם יתברך במטרה לשמח עצוב גרידא, רע בעיני השם יתברך, שמשתמש בעבודת השם יתברך.

 

  • יתפלל חסיד על אשה חסידה, ואל יחוש על העושר, כי הוא לפי המעשים.
  • כשאדם גומר מלאכה גדולה, צריכה ברכה.
  • מי שאין מחזיק טובה לנותן לו מתנה, גם לא יברך להשם יתברך על זה.
  • יבקש אדם שיזמין לו השם יתברך צרכיו בלא חטא.
  • עדיף לבנות בית מדרש שלומדים בו להלכה, מאשר לפלפול, ואין תוכם כברם.
  • כל מה שיחיד נהנה מחברו ואין רצון חברו בזה, הרי זה כאוכל מן הגזל.
  • יש להיזהר שאף נענועי הראש לאות הן או לאו, יהיו אמת.
  • הרוצה להיות דובר אמת בלבבו, אם גמר דבר במחשבתו, ירשמהו, שלא ישכח ויחל דברו.
  • בזמן הזה לא נשבעים אף על מצוה.

 

  • לא יאמר לחברו דבר שיהיה ובאמת אין זה ברור, כי תלוי באחר ולא בו, כגון לך שאל חכם פלוני וראה שיאמר לך כמו שאמרתי.
  • אף על פי שאמרו שמותר לשנות מפני ענוה, איש אמת לא ישנה, אלא ישתוק או ישנה נושא.
  • אף שאין לגנות מיקח רע של חברו, מכל מקום לתקנתו מותר, וכגון שיחזירנו או ימכרנו מיד.

 

  • אם יכול אדם להתפרנס משל עצמו, לא יקח מאחרים, שיש אנשים שהנוטלים מהם אינם רואים סימן ברכה.
  • כסף של צרי עין, הנוגע בו (משתמש בו או מקבל מהם) ירד מנכסיו.
  • ברית עולם. יש אומרים שכל מקום שכתוב “אין רוח חכמים נוחה הימנו” איסורא איכא.
  • מי שלא נתקוטט עם חברו, ועכשיו נתקוטט, מה שיספר עליו אל תאמין לו.
  • מה שכתוב החושד בכשרים וכו’, זהו בחושד בפה, אך בלב ויזהר ממנו, מותר.
  • רשע בן צדיק לא יקראוהו על שם אביו, כגון לעשיו בן יצחק יקראו עשיו בן נמרוד.
  • הלהיטות אחר החדשות, מסירה את לב האדם מן התורה.
  • מקום שהנשים בין אנשים, הרהורים מצויים שם, ולא יתכן לברך שהשמחה במעונו.

 

  • לא יסתכל בפני הכועס, כי מצטער בכך, ויפרעו מהמסתכל, ועוד, ששוכח תלמודו.
  • אדם הטורח בעולם הזה בלימוד, ואין לו לב להבין, במתיבתא דרקיעא יהיה לו.
  • יש מלאכים מיוחדים לפרוע מהפוגם בקדושת שבת, הן בחילול והן בחוסר כבוד.
  • אין המזיקין מתגרים אלא במתגרה בהם.