אדם לא יכול לקבוע לעצמו את פרנסתו

אדם לא יכול לקבוע לעצמו את פרנסתו. יכולים לקחת ממנו את פרנסתו חלילה או לקחת אותו מהפרנסה חלילה וחס.

והעולם הזה לא נחשב בכלל, אין לחשוב על הממון אלא על התכלית הנצחית.

רבינו אומר כי העיקר העיקר הוא הרצון לה’ להיות חזק עם לב חזק לה’, וכל השאר – הכל בתוך זה.

כל הלימוד כאילו לימוד, כל התפילות הן כאילו תפילות, כל המצוות הן כאילו מצוות, הכל בתוך העיקר שהוא הרצון לעבוד את ה’.

אחד הפיתויים של היצר, שהוא מריץ אותך מעניין לעניין וטורד אותך כדי שלא תספיק לחשוב על התכלית ועל העיקר.

וגם במצוות, הוא לא נותן זמן לחשוב על יראה ואהבה ומטרת המצוה וכוונה לצאת ידי חובה, מה שדורש אפילו רק 10 שניות, גם את זה הוא מנסה למנוע.

ונלמד אנחנו שדוקא יש לתת דגש על כך, שלא להכנס למצוה בלא הכנה. מאויבי תחכמני מצוותיך.

אדם יטען בבית דין של מעלה שהתפלל קרא קריאת שמע והניח תפילין.

ואז יראו לו שלא כיוון בפסוק ראשון של שמע ולא יצא ידי חובה, לא כיוון בברכה ראשונה של עמידה ולא יצא ידי חובה, ושלא הניח תפילין במקום הנכון ולא יצא ידי חובה.

הוא יטען שלא למד הלכות אלו. ואז יאמרו לו “אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש”! …

כל המעשים הדיבורים והמחשבות אצל היהודי, הכל צריך להיות קשור להשם יתברך באיזושהי דרך.

מעשה חסד או צדקה, הכל צריך להיות בלי רצון לשום תמורה, כדי שהמעשה יהיה שלם והלב יהיה שלם עם השם יתברך.

מיום ליום השקר שבעולם גובר, ה’ מסתיר פניו יותר ויותר, וקשה להחזיק מעמד באמונה.

גם מי שחושב שהוא דתי טוב, הוא עדיין מאוד רחוק מהקדוש ברוך הוא.

וראיה קטנה על כך, הלא בשעת הברכות והתפילות אנו מרבים לפנות להשם יתברך בלשון נוכח, ויחד עם זאת אנו רחוקים עדיין מההרגשה שהוא אכן נוכח…